קטגוריות
צור קשר
סוכרת ותפקוד מיני
נוירופתיה
הנה פגיעה בתפקוד המערכת העצבית ומאופיינת ע"י מספר תופעות שונות, כגון, הפרעות בתחושה עד כאב; הפרעות מוטוריות עד כדי ניוון שרירים; הפרעות במערכת העצבים האוטונומית (מערכת אשר עליה אין לנו שליטה). המערכת האוטונומית קשורה ומעורבת בעצבוב הפנימי של כלי הדם הקטנים, שרירי שלפוחית השתן ומערכת המין.
ווסקולופתיה הנה פגיעה במערכת הווסקולרית (עורקים וורידים) הגורמת לשינויים בכלי הדם בכלל וכלי הדם הקטנים במערכת המין בפרט עד כדי הפרעה למנגנון הזקפה.
ב-Diabetic autonomic neuropathy הנזק העצבי במערכת האוטונומית של מערכת המין בחולה הסוכרתי, יגרום להפרעה ניכרת בזקפה. הפגיעה היא בעצבוב המערכת האוטונומית באזור הסקרום (גב תחתון) המשותף למנגנון הזקפה ולהתרוקנות כיס השתן. אולם, אצל החולה הסוכרתי ישנה במקביל גם פגיעה בכלי הדם הקטנים (נזק ווסקולופתי) הדקיקים המספקים דם וחמצן לעצבים באזור הבטן התחתונה. עצבים אלה, שאחראים גם למנגנון הזקפה נפגעים במיוחד אצל חולה הסוכרת ובעקבות כך, נפגע התפקוד המיני.
הסבר נוסף לפגיעה הקשה בתפקוד המיני אצל חולה הסוכרת נובע מכך שהנוירופתיה ו/או הווסקולופתיה גורמים לירידה בתפקודו של אותו האנזים הנחוץ ליצור של NO (חמצן חנקני). כאשר ישנה ירידה ביצירת NO יורדת כמות GMP שהוא מרכיב חיוני להרפיית השריר החלק באיבר המין. הרפיה זו דרושה להופעת הזקפה. פירוק GMP, שממילא רמתו נמוכה, ע"י אנזים PDE5 גורם לירידת זקפה מהירה. בחולה סוכרת המנסה לקיים יחסי מין הזקפה הראשונית המיידית שמופיעה היא בד"כ חלשה בעוצמתה. אולם, כאשר אצל הסוכרתי כבר מופיעה הזקפה הראשונית היא נעלמת בצורה די מהירה. ההסבר לכך, בנוסף לנאמר לעיל, הנזק ברמה העורקית גורמת להחלשת העוצמה של הזקפה המידית וכאשר מתווסף לכך גם פגיעה וורידית, כלומר, דליפה / בריחת דם מהגופים המחילתיים בפין אזי תעלם הזקפה במהירות.
למידע על דיקור סיני לסכרת לחצו כאן.
הטיפול בחולי הסוכרת
הטיפול בחולי הסוכרת נגזר על פי רמת הנזק והפגיעה שנגרמה הן בהיבט של המערכת הווסקולארית (כלי הדם) והן בהיבט של המערכת הנוירולוגית (עצבית) והשפעתם היחסית על כלי הדם והעצבים באיבר המין. אצל חולי סוכרת הסובלים ממחלה קרדיו-ווסקולארית יש הפרעת זקפה הקשה ביותר כאשר הם גם מעשנים למעלה מ- 20 שנה. אולם, שילוב סוכרת עם מחלת לב גורם אף הוא להפרעה בזקפה יותר מאשר בחולה סוכרתי ללא מחלת לב. בשנים האחרונות נמצא קשר בין ירידה ברמת הטסטוסטרון בדם אצל החולים הסכרתיים.
ישנם מספר סוגי טיפול הניתנים לחולי הסוכרת. כל טיפול חייב להיות מותאם לפי רמת הנזק/ההפרעה שישנה בתפקוד המיני.
טיפול פומי (דרך הפה) של קבוצת תרופות מעכבי אנזים PDE5.
תפקידו הראשוני של האנזים, כאמור לעיל, הוא לפרק את GMP ולהביא לסיום הזקפה. אולם, אם נעכב אנזים זה, יתמהמה פירוק ה GMP והזקפה תתמשך. בקבוצה זו קיימות 3 תרופות הניטלות דרך הפה (בבליעה):
• VIAGRA (סילדנפיל); שהיא הראשונה שפותחה והידועה ביותר
• CIALIS (טדאלאפיל).
• LEVITRA (ורדנאפיל).
שתי התרופות האחרונות קיימות מספר שנים והצטבר גם עליהם מידע רב.
הרופא המטפל בעל הניסיון והידע צריך לבחון ולהחליט איזה סוג כדור מתאים. ישנם חולים הנוטלים תרופות לב מיוחדות כגון ניטרטים ואסור עליהם לקחת תרופות אלו. הרופא יחליט על סוג שיתאים למטופל בהתאם ל: גילו ומצבו הכללי, רמת סוכר בדם המטופל הסוכרתי, ובהתאם לתופעות הלוואי של הסוכרת שקיימות באותו מטופל. קיימים מחקרים רבים בנושא הטיפול בכדורים אלה בחולי הסוכרת – כדורים הנלקחים לפני מגע מיני. מצד אחד מאמר המראה את שיפור משך הזיקפה ועוצמתה הנוטל כדור לויטרה או לחילופין מאמר אחר הדן בסוכרתי הנוטל כדור סיאליס לפני מגע. לאחרונה, כשנתיים בחו"ל וכחצי שנה בארץ קיים טיפול מתמשך באמצעות לקיחת כדור סיאליס (2.5-5 מ"ג) יום יומי בשעות הבוקר והגורם לכך שהזקפה תופיע עם הגירוי המיני ותמשך בזמן סביר. זהו טיפול שונה מהטיפול השכיח יותר שבו כאמור נלקחת הטבלייה לפני המגע. כמו-כן ישנם טיפולים שונים באמצעות טסטוסטרון לחולי סוכרת שאצלם רמת הטסטוסטרון בדם ירודה.
לסיכום, פרסומים רפואיים מדברים על רמות תגובה משתנות לתרופות השונות. כלומר, עצם הופעת זקפה, עוצמתה והתמשכותה אינם אחידים ושונים בין חולי סוכרת המקבלים תרופות אלה וישנם אחוזי תגובה משתנים לגבי כל תרופה.
טיפול הזרקתי לאיבר המין
בחולי סוכרת, שאסור להם ליטול תרופות אלו (מעכבי (PDE5 מסיבות שונות. או סוכרתיים שהתרופות האלה לא הועילו להם ולא הצליחו להשיג זקפה או במטופלים, שתופעות הלוואי ללקיחת התרופות היו קשות (תופעות שמופיעות אצל 40%- 50% מכלל חולי הסוכרת), לחולים אלה, מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בהזרקות. דהיינו, הזרקות לגוף המחילתי באיבר המין לפני קיום מגע מיני.
תרופות ההזרקה נמצאות בשימוש שנים רבות. כגון, פפברין; פנטולאמין ופרוסטגלאנדין (PGE1) מוזרקות לפני המגע המיני כל אחד לחוד או בשילוב ביניהם והם ניתנות כטיפול לטווח ארוך.
טכניקת ההזרקה, צורת ההזרקה והמינון המדויק הינו אישי לכל מטופל. השילובים בין התרופות השונות והמינונים מותאמים במיוחד בהתאם לצורך. הצלחת הטיפול הזרקתי היא גבוהה והיא למעלה מ 90%. במידה והמטופלים שומרים על כל הכללים המתאימים לטיפול זה לא יופיעו סיבוכים ולא תהיינה תופעות לוואי. המטופל מקבל מזרקים קטנים עם מחט דקיקה ובו החומר שהותאם אך ורק לו. בשלבים הראשונים עובר המטופל תרגול עצמי במרפאה ובבית עד לקביעת המינון המדויק והמתאים לו. חשוב שהרופא האורולוג יהיה מומחה בנושא ויודע להדריך ולעקוב אחרי כל מטופל בהתאם לתוצאות.
ישנם מטופלים שבמקביל לטיפול הזריקתי ולתגובה המצוינת שלה, חלה אצלם ירידה ברמת הסוכר. המטופל מאוזן היטב מבחינה הסוכרת ואז ניתן לנסות פעם נוספת להתחיל טיפול בכדורים (טיפול פומי).
אותם מטופלים שהסוכרת שלהם אינה מאוזנת בצורה בולטת או לחילופין לא קיימו יחסי מין במשך שנים רבות הטיפולים בכדורים או בזריקות אצלם אינם עולים יפה. למקרים אלה, נותר רק טיפול כירורגי של השתלת תותב לתוך הפין (בכ- 5%-1% מבין החולים האלה). באמצעות התותב ניתן להגיע למגע מיני. אולם, ישנם סיבוכים הקשורים לתותב עצמו שהנם מרובים יותר בחולים הסוכרתיים.
הפרעות זקפה הנה בעיה נפוצה באוכלוסיה בכלל ובסוכרתיים בפרט. כיום ניתן לתת מזור לחולים הסוכרתיים ולהשיבם לחיי מין מלאים ומספקים. בהשאלה ל"מעז יצא מתוק" ניתן כיום לומר: "גם למתוק יצא און!"
ד"ר נחום זילבר, אורולוג בכיר, רשת מרפאות און